החלטה בתיק ת"א 4035-04-11

1.  התובע בתביעה זו נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת - ביום 31.12.08 (להלן: "התאונה הראשונה"), והשניה - ביום 27.7.09 (להלן: "התאונה השניה").

ביחס לתאונה הראשונה, שארעה במהלך נסיעתו של התובע למקום עבודתו, הכיר המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתאונה כתאונת עבודה וקבע, לאחר קביעת נכות זמנית בשיעור של 15% מיום 22.2.09 עד ליום 31.1.10, כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה כתוצאה מפגיעתו בתאונה.

בהליך שבפני הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ביחס לתאונה הראשונה, וכן הוגשה בקשה למינוי מומחה רפואי ביחס לתאונה השניה.

2.    לאחר עיון בבקשות, וחרף העובדה כי אין כל הצדקה למינוי מומחה רפואי ביחס לתאונה השניה, ככל שזו היתה עומדת בפני עצמה, החלטתי, לאחר בחינת טיעוני הצדדים בפני, להעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר יתייחס לשאלה באם נותרה לתובע נכות כתוצאה מאיזה מהתאונות נשוא התביעה.

לצורך נימוקי החלטתי בבקשות אפרט קודם את תלונות התובע והתיעוד הרפואי הקיים ביחס לכל אחת מהתאונות וביחס לעברו הרפואי של התובע, ואת החלטות המל"ל הרלבנטיות.

3.    אקדים ואציין, את הכללים הידועים שהתוותה הלכת בית המשפט העליון ביחס להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, כאשר נקודת  המוצא, הינה כי הרשות תינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות בולטות ויוצאות דופן (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (19.1.06)). זאת, לא רק במטרה לייעל את הדיון; שכן לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל של "צדק מהותי", במובן של השאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית (רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (19.9.06)).

בית המשפט העליון התווה, בקווים כלליים, שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

*     טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות עפ"י דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית או בטלות מדעיקרא.

*     טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

יצויין כי אין מדובר ברשימת כללים סגורה ו"הרמטית" ובתוך שתי קבוצות כללים אלו יצרו בתי המשפט כללים נוספים כגון: נקבע שעל פרוטוקול הוועדה לבטא את הלך מחשבתם של חבריה, באופן שמאפשר מעקב אחריו. אם לא ניתן לעשות כן, ו/או אם עולה החמרת מצב מוחשית מן התיעוד הרפואי, יש לאפשר הבאת ראיות לסתור (רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חב' לביטוח בע"מ (18.11.01). כך גם בסיטואציה של העדר התייחסות של ממש בהחלטת הוועדה לנושא קרדינלי, למשל - הקשר הסיבתי בין התאונה למצב נוכחי (רע"א 6547/04 גונן נ' דולב חב' לביטוח בע"מ (12.9.04)).

צודק ב"כ התובע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, לרבות בחינה מדוקדקת של החלטות המל"ל על מנת לוודא כי לא נפל בהן פגם המצדיק את מתן ההיתר להבאת ראיות המבוקש. יחד עם זאת אינני מקבלת טיעונו כי בכל מקרה בו "תחושת" בית המשפט אינה נוחה מהחלטת המל"ל, יהא בכך טעם מספיק להעתרות לבקשה. לאור כללים אלו אבחן את המקרה שבפני.

4.     התאונה הראשונה

בעקבות התאונה הראשונה, שהיתה תאונה במנגנון "צליפת שוט", התלונן התובע על כאבים בעמ"ש צווארי ועמ"ש תחתון. בדיקתו בחדר מיון ביום התאונה לא העלתה ממצאים כלשהם למעט רגישות במישוש בצוואר, והתובע שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה של 5 ימים.

למחרת נבדק התובע על ידי רופא המשפחה אשר ציין את תלונות התובע וכן מצא רגישות במישוש הצוואר, קושי בתנועות וכאבים במישוש גב תחתון ובשינוי תנוחות. הרופא אישר לו תקופת אי כושר עד ליום 11.1.09 והמליץ על טיפול תרופתי. בהמשך הוצאו לו, על ידי רופא המשפחה תעודות מחלה עד ליום 21.2.09 וכן הומלץ לו על טיפול פיזיוטרפי אותו קיבל התובע.

ביום 26.4.09 מצא רופא אורטופד כי קיימת עדיין רגישות מעל שרירי צוואר וגב תחתון ואף נמצאה הגבלה בתנועה וצויין כי SLR חיובי דו צדדי.

בהמשך טופל התובע במרפאת כאב, כאשר במסמכים שהוצגו מצויינות המחלות מהן סובל התובע, לרבות כאבי גב תחתון פריצת דיסק L4-L5. יצויין כי במסמכים אלו נרשם לכאורה כי הבעיה הרפואית החלה ביום 12.1.09, אולם יצויין כבר עתה כי פריצת הדיסק אובחנה אצל התובע בבדיקת CT שבוצעה בחודש 6/07.

התובע המשיך לקבל טיפולים רפואיים שונים, לרבות טיפול תרופתי וטיפול פיזיוטרפי, ועפ"י המסמכים שצורפו, לפחות עד לחודש 1/11 היה בטיפול במרפאת כאב.

5.    התאונה השניה

בתאונה השניה, אשר ארעה במהלך התקופה בה טופל התובע ביחס לתאונה הראשונה, ואף היא היתה במנגנון "צליפת שוט", נחבל התובע פעם נוספת בצווארו. בחדר מיון בדיקתו היתה תקינה למעט רגישות בצוואר, והוא שוחרר לביתו עם המלצה ל-5 ימי מחלה.